<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך יהושע בנו של ר"ע</h1>
<h2>דף ו.</h2>
גרסינן בפ"א דשבועות א"ר יוסי שאל יהושע בנו של ר"ע את רבי עקיבא. כך היא שנויה בתוספתא דמסכת נגעים בהתחלתה [פ"א ה"א]. מפני מה אמרו מראות נגעים שנים שהם ארבעה. אמר לו אם לאו מה יאמרו [וכו']. אמר לו ויאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין זה עם זה. אמר לו ללמדך שאם אינו בקי בהן ובשמותיהם לא יראה את הנגעים. והתם בתוספתא מסיק א"ר אב"י משום רבי חנינא בן חכינאי שאמר משום ר"ע מנין שאתה אומר שכהן שהוא בקי בנגעים ולא בנתקין, בנתקין ולא בקרחת, באדם ולא בבגדים, בבגדים ולא בבתים, במראה הראשון ולא במראה השני, במראה השני ולא במראה השלישי, לא יראה את הנגעים עד שיהא בקי בהן ובשמותיהן, שנאמר [ויקרא י"ד] זאת התורה לכל נגע הצרעת ולבית ולצרעת הבגד ולבית ולשאת ולספחת ולבהרת. והא דתניא בתורת כהנים [פ' תזריע] והובא אל אהרן הכהן אין לי אלא כהן מנין אפילו ישראל ת"ל או אל אחד. א"כ מה ת"ל כהן מלמד שישראל אומר על טהור טהור והכהן [עונה] אחריו. לפי שטומאה וטהרה תלויה בכהן ולא בישראל. ונראה [אם] ראוהו ישראל צריך נמי שיהא בקי בכל השמות ובכל המראות ככהן. דהכי מסקנא אם סופנו לרבות כל ישראל, מה ת"ל או אל אחד מבניו הכהנים, אלא ללמד שאין טומאה וטהרה אלא מפי כהן. הא כיצד, חכם שבישראל רואה ואומר לכהן, אע"פ [שהוא] שוטה [אמר לו] אמור טמא והוא אומר [טמא]. אמור טהור והוא אומר, טהור. בערבי פסחים [פסחים קי"ב ע"א] שבעה דברים צוה ר"ע את יהושע בנו, אל תדור בעיר שראשיה תלמידי חכמים.
בתוספתא דכתובות פרק יפה כח האב מכח הבעל [פ"ד ה"ז], נושא אדם אשה ופוסק עמה שלא אזון ולא אפרנס. ולא עוד אלא שאדם נושא אשה ופוסק עמה על מנת שתהא זנתו ומפרנסתו ומלמדתו תורה. מעשה ביהושע בנו של ר"ע שנשא אשה ופסק עמה על מנת שתהא זנתו ומפרנסתו ומלמדתו תורה. וכשעמדו שני בצורת עמדו וסלקו התחילה קובלת עליו לחכמים. וכשבאו לב"ד אמר היא נאמנת עלי מכל אדם. אמרה להם ודאי כך התנה עמי. אמרו לו חכמים אין כלום לאחר הקיצה.
